רודא ברכה והצלחה בע"מ נ' מסילה בערבה

פסק דין

1.פסק דין בתביעה שהתפתחה מהתנגדות לביצוע 11 שיקים שלא כובדו בסך כולל של 351,857₪, משוכים על חשבון הבנק של הנתבעת, שנמסרו לתובעת, חברה שעיקר עיסוקה בפריטת שיקים והמרות מטבע.

2.מסגרת העובדות אינה במחלוקת של ממש.

א.שיקים בסכום כנ"ל שמועד פירעונם 14.10.10 – 17.10.10 הוגשו לפריטה לתובעת תמורת עמלות.

ב. השיקים הוגשו על ידי מי שהיה יושב ראש הנתבעת, צבי פרידלנד, במקרים רבים, באמצעות שלוח, עד שהתייצב בשל אי נכונות למסור תצהיר – יהודה יצחקי. מעדותו המתיישבת היטב עם עדות התובעת והתמונה הכוללת, היה הוא בתקופה הרלוונטית תלמיד ישיבה, ובתוך כך עשה לפרנסתו כשליח אישי של מר פרידלנד תמורת שכר מסוים [ראה מעמוד 19 לפרוטוקול].

ג.השיקים נשאו את חתימת צבי פרידלנד (בצירוף חותמת העמותה).

ד. מר פרידלנד היה מורשה חתימה מטעם העמותה, מן הסתם אף בהיותו יושב הראש שלה. לא נעלם מעיני בית המשפט שבסעיף 11 להתנגדות לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל נטען כי 'בהתאם לתקנות העמותה, שהינו התקנון המצוי, נדרשת חתימתם של שני מורשי חתימה, ביחד עם חותמת העמותה, כדי לחייב את העמותה', ואולם, נספחים ה-ו לתצהיר עדות מנהל התובעת מלמדים, כי באסיפתה הכללית של הנתבעת מתאריך 8.9.05: 'הוחלט לפתוח חשבון בבנק מרכנתיל דיסקונט סניף מאה שערים; הוחלט למנות את המנכל הרב צבי פרידלנד.. כמורשה חתימה בחשבון'. אף בטופס פתיחת חשבון העו"ש בבנק זה מתאריך 15.9.05 צוין כי 'יש צורך בחתימה אחת + חותמת'. פרטי המורשה לפעול בחשבון והרשאי לחתום בשם התאגיד – מר צבי פרידלנד. ההצהרה בכיוון זה שפורטה בבסיס ההתנגדות, לא היתה נכונה.

ה. על פי עדויות מנהל התובעת מר דוד זדה והשליח, מר יצחקי, נשלח זה האחרון על ידי מר פרידלנד למשרדי התובעת, פעמים הרבה, כששיקים בידו, ביצע במקום פעולת פריטה, והמזומנים נמסרו במועד הסמוך למר פרידלנד. לגרסת התובעת, בהתבסס על טבלה שצורפה כנספח לתצהיר מנהלה, נקבעה עמלת פריטה שנעה, לרוב, בין 0.1 אחוז ל – 0.25 אחוז. ככל שהצליח לזכור השליח יצחקי, מדובר היה בכאחוז [עמוד 21 שורה 19 לפרוטוקול], ואולם בחלוף שנים, גם הוא לא היה עוד בטוח בדבר: "פחות או יותר". לעניינה של תביעה זו, ספק עד כמה יש בכך כדי לשנות.

ו.במועד סמוך לזה הנקוב בשיקים נשוא הליך זה, נעלמו עקבותיו של צבי פרידלנד, וייתכן, שפרטי מקום מגוריו אינם ידועים עד עצם היום הזה. להשלמת התמונה יוטעם, שעל פי נספחי תצהיר דוד זדה, מנהל התובעת, בסך הכל נפרטו על ידי מר פרידלנד בדרך זאת שיקים בסך צנוע של כ- 22 מיליון ₪, זאת עד ליום בו נעלם.

3.דיון והכרעה.

בנסיבות אלה, וכמפורט להלן, אין, למעשה, בפי הנתבעת טענות של ממש. השיקים נשוא ההליך – משוכים על חשבון בנק הרשום על שמה; שיקים אלה נחתמו על ידי מי שהוסמך לכך כדין, שהיה יושב ראש העמותה, בנסיבות אלה אם נמסרו השיקים לצד שלישי, לא הייתה כל סיבה שלא לכבדם, ניתנה תמורה מלאה בהפחתת עמלה בשיעור של כמה שברי אחוז לכל היותר אחוז, ומעבר לכל האמור, ברור על פני הדברים, שאם מרמה יושב הראש את העמותה, עניין לעמותה מולו, ולא על צדדים שלישיים, כגון התובעת דנן, לשאת בנזקי העובדה שיושב ראש של עמותה נדונה, מרמה אותה. ולצד האמור, בשים לב לטענות באת כוחה הנכבדה מאוד של הנתבעת, נדרש בית המשפט להשלים את מסקנותיו המתבקשות במספר הערות נלוות.

א.השיקים דנן נמסרו לפריטה לתובעת כשקדמו להם שיקים רבים, שלגביהם לא נמצא פגם בהתנהלות שבין מר פרידלנד לבין התובעת: נמסרו שיקים, נתקבלה תמורה בגינם, והשיקים כובדו. בנסיבות אלה, ובשל פעילות עסקית רציפה ותקינה כה רבה, לא היה על מר זדה, מנהל התובעת, לחשוד בדבר. התנהלותו, לפיכך, הייתה במתחם הסבירות, ובלא חריגה מדרישת החוק להתנהלות בתום לב ובדרך מקובלת.

ב.עוד נטען, שלא קיבלה הנתבעת תמורה בעד שיקים אלה. ייתכן, אכן, שהנתבעת עצמה לא קיבלה תמורה, אך מי שעמד בראשה והיה מוסמך לייצגה לכל דבר ועניין - תמורה, קיבל הוא גם קיבל. בנסיבות אלה ברור על פני הדברים, שמסרה התובעת תמורה הולמת בעד שיקים אלה, ואם לא הגיעה תמורה זו ליעדה בשל כך שמנהל הנתבעת רימה את הנתבעת, לא התובעת היא שנושאת בסיכון ובאחריות לתוצאה עגומה זאת.

ג. במסגרת מאמצי הנתבעת להתנער מאחריותה לשיקים אלה, נטען על ידה שהמדובר, למעשה, בהלוואה חוץ בנקאית שניתנה בריבית שאינה חוקית. ואולם, מכל סיבה שניתן להעלות אותה על הדעת, אין בטענה זו, בנסיבות העניין, ולא כלום.

1.ער בית המשפט, אמנם, לפסיקה שהתפתחה במטרה למנוע ניסיונות לעקוף את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות [להלן: "החוק"] בטענות שטריות. ברקע לפסיקה זו, דרך התנהלות שאותה ניסו לסלול בעלי דין שביקשו לעקוף את הוראות החוק, כאשר כנגד הלוואה בסכום נתון, ביקשו המלווים וקיבלו לידם שיקים בסכום גבוה בהרבה מסכום ההלוואות, ולכשהגיע הנושא לבירור משפטי וטענו מושכי השיקים, הלווים, שעל הפרק שיקים שמסרו כתמורה להלוואות לא חוקיות, ניסו המלווים להיאחז בדיני השטרות, לטעון לאחיזה בתום לב ובעד תמורה שניתנה, ולפיכך, התנהלותם, חוקית, ועל מושכי השיקים לפורעם. בעקבות מקרים מסוג זה, אכן, התפתחה פסיקה שנועדה למנוע ניסיונות לעקוף את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות בדרך זאת.

2.ואולם, בפרשתנו, אפילו ננסה למתוח את הגדרת חוזה ההלוואה ולהרחיבה למקסימום הסביר, על פני הדברים, אין המדובר בהלוואות כלל. פשיטא, שמתאפיינת הלוואה, בין היתר, בפער זמנים, ולו גם מסוים, בין מועד מתן ההלוואה לבין המועד להשבתה, ואם מגיעה העסקה לסיומה המלא בסמיכות מיידית לנקודת הזמן שבה ניתנה, אין על הפרק הלוואה. ראה בפרט הגדרת המונח 'יתרת חוב' בסעיף ההגדרות לחוק. מעל הצורך יצוין, שאין בפני בית המשפט, ולו גם ראשית ראיה, לפרק זמן ממשי כל שהוא שחלף בין המועד בו נמסרו השיקים לתובעת, וככל הנראה אף הופקדו בסמוך, לבין המועד בו קיבל פרידלנד את המזומנים מהתובעת. בנקודה זו שימת לב גם לדברי מר זדה בעדותו שלא נסתרה, ולפיה, אין התובעת עוסקת כלל בהלוואות – ראה עמוד 23 שורה 9 לפרוטוקול.

3.יתר על כן, טענות ההגנה שמעניק החוק, לא נועדו כלל אלא לבעל הדין שאף לשיטתו הוא, לווה במועד קודם כספים ממלווה, אלא שבשלב מאוחר יותר נדרש הוא לתשלום סכומים יתרים המגלמים בחובם, לפחות כטענת אותו בעל דין, ריבית בלתי חוקית. ברם, הנתבעת דנן, בעצמה, אינה סבורה שלוותה היא דבר וחצי דבר מהתובעת ומה לה, בנסיבות אלה, לטעון, שנדרשת היא לתשלום סכומים המגלמים ריבית בלתי חוקית?!.

4.ולסיום יצוין, שגם במישור הריבית, בין אם הייתה עמלת הפריטה כרבע אחוז, ובין אם עמדה אף על אחוז אחד שלם (ובנקודה זו עדיפה בעיני גרסת התובעת המגובה בטבלאות שצורפו לנספח זדה על גרסת השליח, יצחקי, שלא עסק כלל בפרטי ההתקשרות בין שולחו לבין התובעת, ובחלוף מספר שנים זכורים לו הפרטים רק "פחות או יותר"), מתקשה אני לראות הכיצד מגלמת עמלת פריטה זאת ריבית אסורה.

4.סוף דבר, עניין לבית המשפט בפרשה עגומה בה רימה יושב ראש העמותה את העמותה שבראשה עמד. בפרט, היו מעשי יושב ראש העמותה קשים, בשים לב לכך שעל הפרק עמותה שהוקמה לחינוך ולצרכים חברתיים, ואת כספיה מצא יושב הראש שלה לנכון, לגנוב. ואולם, כל זאת, בנסיבות בהן, לא הצדדים השלישיים, כגון התובעת דנן, הם אלה שעליהם לשאת בנזקה של תרמית זאת. בפרט ובפרט, כשלא ניתן לייחס לתובעת כשל קונקרטי כלשהו.

5.הדין – עם התובעת.